מה יקרה כאשר
למטופל דיאליזה בבית ייגרם נזק כתוצאה מחוסר מיומנות מספקת?
של מי האחריות ?
האם זו רשלנות רפואית?
למכוני הדיאליזה יש את התקציב הדרוש והם בעלי יכולת טכנית וארגונית לספק שירות של אחות מוסמכת בבית.
בנסיבות אלו, הימנעות מסיפוק השירות למרות האפשרות לספקו אינה אילוץ – אלא בחירה כלכלית מודעת שנעשית על גב המטופל.
“מכון המתיר טיפול ללא אחות מפר את הסטנדרט המחייב ופוגע באמון הציבור, כשהוא מפקיר את ביטחונו הרפואי של המטופל ומעמיד את חייו בסכנה.”
במקרה של סיבוך רפואי או סכנת חיים, ייתכן שהדבר ייחשב רשלנות רפואית מוסדית, אין מדובר ב"תקלה אישית" של המטופל אלא בהפרת חובת זהירות של המכון. בדיוק כפי שמנתח החורג מהסטנדרט הרפואי הסביר נושא באחריות אישית.
“האחריות אינה ניתנת להעברה למטופל, משום שהמטופל איננו בעל הכשרה רפואית ואיננו יכול לשמש תחליף לאחות מוסמכת. מעבר לכך, למטופל אין את היכולת והכישורים להעריך באמת את חומרת הסיכונים הרפואיים שהוא נוטל על עצמו.
לכן, גם אם יחתום על מסמך שבו הוא מצהיר כי הוא נושא באחריות – חתימה זו לא תוכל לעמוד בבית משפט, מאחר שנטילת האחריות כביכול נעשתה מבלי שהייתה לו הבנה מקצועית מספקת של המשמעות והסכנה.”