הכנת התשתית לקראת דיאליזה בבית
מה צריך לדעת על אינסטלציה והכנות טכניות
הצעד הראשון בדרך לדיאליזה ביתית הוא בדיקת היתכנות בבית.
כמו בכל מכשיר רפואי מתקדם, גם מכונת הדיאליזה זקוקה להתקנה נכונה של מים וביוב כדי לעבוד בצורה בטוחה ויעילה.
החדשות הטובות: ההכנות דומות מאוד למה שכולנו מכירים מהתקנת מכונת כביסה, מדיח כלים או מקרר עם בר מים.כמו בכל מכשיר רפואי מתקדם, גם מכונת הדיאליזה זקוקה להתקנה נכונה של מים וביוב כדי לעבוד בצורה בטוחה ויעילה.
בחירת המיקום בבית
-
נוחות – חשוב למצוא מקום שבו המטופל יוכל לשבת בנוחות למשך שעות הדיאליזה (על ספה, מיטה או כורסה).
-
קרבה למים וביוב – עדיף לבחור חדר שנמצא סמוך לאמבטיה, מטבח או חדר שירות – כך החיבור לנקודת מים וביוב יהיה פשוט יותר. עדיף לבחור מקום שמעבר לקיר בסמוך יש נקודת מים כמו מטבח או חדר רחצה כך שניתן לחדור דרך הקיר ולהגיע ישירות לנקודת המים.
-
גודל נדרש – מכונת הדיאליזה עצמה בגודל של מדיח כלים קטן או מקרר מיני (רוחב 50 ס"מ).
בנוסף, יש צורך בעוד מקום בגודל מזוודה עבור מכשיר נייד לטיהור מים (RO).
מה צריך להכין מבחינת מים
-
כניסת מים נקיים – יש להעביר צינור מים קרים נקיים מהכיור הקרוב ביותר (מטבח או אמבטיה) אל מכשיר טיהור המי ם.
-
סינון – מכשיר הטיהור דואג להבטיח שהמים שעוברים למכונת הדיאליזה עומדים בתקנים המחמירים ביותר.
מה צריך מבחינת ביוב
-
צינור ניקוז – עודפי מים מהמערכת צריכים לצאת החוצה אל נקודת ביוב קיימת.
-
החיבור יכול להיעשות ישירות לצינור ביוב של הכיור או פתח ניקוז אחר בבית.
איך זה משתלב בעיצוב הבית?
המטרה היא לשלב את הצנרת באופן נקי ואסתטי, כך שלא תפגע במראה החדר:
-
צנרת גלויה – עוברת לאורך הקיר ומוסתרת בתעלה מעוצבת (כמו בפינות עם כבלים חשמליים).
-
צנרת סמויה – חציבה בקיר והעברת הצנרת בתוך הקירות, עד לנקודת המים והביוב. פתרון זה יקר יותר, אך יוצר מראה אחיד ובלתי נראה.
לסיכום
התקנת מכונת דיאליזה בבית אפשרית לחלוטין, ודומה מאוד למה שאנו מכירים ממכשירים אחרים שדורשים מים וביוב.
השלב הראשון הוא למצוא את החדר והמיקום הנוחים ביותר למטופל, ולאחר מכן לתכנן את חיבורי המים והניקוז בצורה נקייה ואסתטית – גלויה או סמויה.
ברגע שמוודאים שהאינסטלציה מוכנה, אפשר להתקדם צעד נוסף לקראת טיפול דיאליזה ביתי בטוח ונוח.
-
בדיקת מציאות – המשרד לא עצר לבדוק מה קורה בשטח אחרי כמה שנות הרצה: כמה מטופלים באמת עברו לדיאליזה ביתית? ולמה רבים כל כך אומרים "לא תודה"?